יישום הלכת ה"שקידה הסבירה" ותיקון צו ירושה

ההליך

1.      עניינו של פסק הדין שבפני הוא הכרעה בבקשה של המבקשות לתקן את צו ירושתה של המנוחה ר.ל.ז"ל (להלן: "המנוחה") שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 18.5.86, באופן שאביהן המנוח של המבקשות יהיה היורש של כל עיזבון המנוחה ולא רק של מחציתו.

2.      הבקשה הוגשה ביום 24.10.07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והועברה לבית משפט זה בתוקף צו בית המשפט לענייני משפחה (העברת תובענות במחוז ת"א) התשכ"ז-2007 (להלן: "צו ההעברה").

הרקע ותמצית טענות הצדדים

3.      המנוחה, ילידת 1905, נפטרה ב- 1985 בהיותה אלמנה ונעדרת צאצאים. המנוחה הייתה ניצולת שואה, ובן משפחתה היחיד (בן דודה מצד אבי-המנוחה) היה א. פ., אביהן המנוח של המבקשות (הזוכות על פי צוואתו).

צו ירושתה של המנוחה, שניתן ב- 1986 בבית המשפט המחוזח בתל-אביב על ידי כבוד השופט המנוח זמיר, קבע כי א.פ. יירש את מחצית עיזבונה, ואילו את המחצית האחרת יירשו צאצאי הורי אם-המנוחה - הבלתי ידועים.

4.      הבקשה שלפני היא "סיבוב שני" של הפרשה. בסיבוב הקודם, פנו המבקשות במסגרת בש"א 369/05 (כפי שמוספרה בשעתה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב) וביקשו כבר להכריז כי אביהן המנוח הוא היורש היחיד של המנוחה. הבקשה נדחתה על ידי כבוד השופט שמואל ברוך בהחלטתו מיום 19.4.07.

במסגרת החלטתו קבע השופט ברוך:

"... עם זאת מאחר ואני שומע שעו"ד אייזן צפויה לנסוע לפולין בעת הקרובה, ראוי שאם ממצאיה יאפשרו הגשת בקשה חדשה, תעשה כן ואני מציע שהפעם התצהיר יהיה קצת יותר מפורט ויצורף תיעוד עדכני של כל הפעולות והמימצאים כפי שיעלה בידי המבשת להציג...".

5.      בבקשה הנוכחית, טוענות המבקשות כי פעלו בשקידה סבירה ופנו ל"יד ושם", מאגרי מידע, יו"ר ארגון יוצאי פולין הפדרציה היהודית העולמית של יוצאי פולין, פרסמו מודעות בעיתונות בפולין וחיפשו בארכיבים בפולין ולא מצאו את יורשי אם-המנוחה ו/או צאצאיה ולפיכך זכאי היה אביהן המנוח (וכן הזוכות על פי צוואתו) לרשת את מלוא עיזבונה של המנוחה.

6.     מנגד, טענה נציגת היועץ המשפטי לממשלה כי בדיון שהתקיים ב- 18.5.86 הודה ב"כ אביהן המנוח של המבקשות כי אכן אין כל ראיות באשר לצאצאי הורי אם המנוחה, וכי בעקבות כך פסק בשעתו בית המשפט המחוזי כי "אין כל פרטים לגבי בני הדרגה השלישית המתייחסים לענף של הורי אם המנוחה, ולכן א.פ. הוא יורש יחיד לגבי מחצית העיזבון..."

עוד הוסיפה וטענה נציגת היועץ המשפטי לממשלה כי המבקשות לא הוכיחו כי פעלו בשקידה סבירה ולא נשאו ב"נטל של ממש" עפ"י הלכת ברגמן, וטענה בנוסף להעדר סמכות לבית משפט זה כיון שצו ההעברה אינו חל על הבקשה שבפני.

דיון

מבוא דיוני

7.      קודם שאגש לניתוח הבעיות שהונחו על המדוכה שבפני, אדרש לכמה הערות פרוצדוראליות מקדימות ולהלן:

7.1. ההערה המקדמית הראשונהמתייחסת לאופן הגשתו של ההליך הנדון בפני:

הבקשה לתיקון צו ירושתה של המנוחה נפתחה בבית משפט זה כבקשה, ככל הנראה עקב כך שבאופן זה נפתח ההליך בבית המשפט המחוזי.

לעניות דעתי, נכון יותר היה לפתוח את ההליך כתובענה (כפי הפרקטיקה הנוהגת בבית משפט זה).

את הטעם לכך אני מוצאת בהוראת תקנה 27(ד) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 המכילה הוראת ביצוע תחת הכותבת "תיקון או ביטול צו" הוראת ס"ק ד' קובעת לאמור:

"...הועברה הבקשה לבית המשפט, יראו את מגיש הבקשה כתובע ואת היורש כנתבע בתובענה".

אך את הטעם העיקר יש לראות בהוראת תקנה 12(8) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 הקובעת כדלקמן:

"12. תובענה מן המפורטות להלן, תוגש בתביעה נפרדת והיה מספר העניינים בה אשר יהיה